חשופה

חשופה-פוסט ראשון בבלוג
צילום: זוהר סיארה

זה בלוג שרוצה להתחיל כבר הרבה זמן, אבל זה לא קרה.
אין לי זמן, יש דברים דחופים יותר, אין סיכוי שאתמיד, איך אני מתמודדת עם החלק הטכני, את מי זה מעניין, מה פתאום אני שמה את עצמי ככה, חשופה… ועוד שלל תירוצים הביאו אותי לא-לכתוב.

כל זה למרות שכבר מזמן אני יודעת שהפוסטים שלי בפייסבוק ארוכים מידי ומתאימים יותר לבלוג, ולמרות שעל המחשב שלי, וגם בפתקאות בטלפון, וגם במחברות, יש שפע של מסמכים/דפים עם התחלות של…

אבל אחרי שהנחתי את אובדן התינוקת שלנו בפייסבוק (מדיה שיש לי איתה יחסי אהבה-שנאה מורכבים, וכמעט אף פעם לא כתבתי בה שום דבר על חיי הפרטיים), כי רציתי לצעוק שהעולם ידע שהיא היתה, אני מרגישה אמיצה מספיק.

אז עכשיו אני ב׳חופשת לידה׳ או בשמה הפוליטיקלי קורקט – ׳תקופת לידה והורות׳, שזה מושג עוד פחות הולם עבור אמא-בלי-תינוקת.
בפועל – מהלידה כבר גמרתי להתאושש מזמן.
בפועל – ה׳הורות׳ נשארה אותה הורות שהיתה קודם לאותה אחת מופלאה. אולי בתוספת השתדלות לא להיות יותר מידי מגוננת, ולא יותר מידי מחבקת (אם יש דבר כזה), ולא יותר מידי עצובה בנוכחותה.

אבל עמוק בלב, ולפי הצלקת על הבטן, וגם בספח תעודת הזהות החדש שהגיע השבוע בדואר (כי במשרד הפנים נרשם שנולדה, אבל עוד לא התעדכן שנפטרה) – אני אמא לשתיים.

חשופה-פוסט ראשון בבלוג
צילום: זוהר סיארה

את ביקורי הניחומים אני בוררת בקפידה. ׳שבעה׳ לשמחתי נחסכה מאתנו.
בגלל הלידה המוקדמת הסממנים הבודדים לנוכחות תינוקת בחיינו הצטמצמו לצמיד בית חולים, קלסר מעקב הריון ומשאבת חלב שכורה שכבר הוחזרה. אה, ורסיסי משאלה שהתנפצה שמפוזרים בכל הבית. ובכל תא בגוף.
כבר הספקנו לברוח מהכל לשבוע וחצי, ולחזור. בקושי.
עוד מעט אני חוזרת לקליניקה שלי, כי שישה שבועות (שהם מינימום חופשת הלידה שהוגדרה ע״י הביטוח הלאומי) לגמרי מספיקים (והם אפילו יותר מידי) בשביל אמא-בלי-תינוקת.

עכשיו נשאר… זמן.
אז אני מחכה שהזמן יעשה את שלו. כמו שמבטיחים לי. כמו שאני מבטיחה לעצמי.
ובינתיים יש הרבה מחשבות שרוקמות את עצמן למילים שרוצות להיכתב.

אז זה בלוג שמתחיל בסיפור עצוב.
ותהיה בו נגיעה בנקודות חשופות וכואבות, כי זה חלק מחיי כרגע, וחלק מהעיסוק המקצועי שלי. אבל יהיו בו גם (כך אני מקווה) איחוי, וריפוי, והעצמה עצמית, וסיפורים מהיומיום, ומהקליניקה, וגם מידע על רצפת האגן, ואני עוד לא בדיוק יודעת מה עוד. אבל אני אופטימית.

2 מחשבות על “חשופה”

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נטע שוחט - שיקום רצפת האגן ושיקום אורתופדי

נעים להכיר, אני נטע שוחט.
פיזיותרפיסטית, מטפלת בנשים בתחום שיקום רצפת האגן ובתחום האורתופדי. אני מלווה נשים בתהליך ליווי רגשי כחלק בלתי נפרד מהטיפול הפיזיותרפי, וכך מתהווה ׳פיזיותרפיה נשית קשובה׳.

אם את רוצה לשאול משהו,
לדעת יותר או להיפגש
את מוזמנת להתקשר או לכתוב לי

פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
כשאת נוגעת בבטן אני רוצה לבכות

כשאת נוגעת בבטן אני רוצה לבכות

׳כשאת נוגעת שם אני רוצה לבכות׳ היא אומרת לי כשאני ממששת את מפרק האגן הקדמי. העיניים מאדימות, ותוך כדי שאנחנו ממשיכות עם המגע אל הבטן …

המשיכי לקרוא »
גם וגם, ממשיכה

גם וגם וממשיכה

בעוד עשרה ימים אחזור לעבודה. בעוד עשרה ימים אשוב לפגוש אתכן. נשב יחד, אני ואת – אישה בהריון, אישה אחרי לידה, אישה עם אי נוחות …

המשיכי לקרוא »
פיזותרפיה לאחר לידה

פיזיותרפיה לכל אישה אחרי לידה

האם כל אישה אחרי לידה צריכה לפגוש פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן? לא ׳צריך׳ ללכת לפיזיותרפיה של רצפת האגן אחרי כל לידה. אנחנו כפיזיותרפיסטיות חושבות שבהחלט …

המשיכי לקרוא »

רוצה להמשיך לשמוע ממני?
הצטרפי לרשימת התפוצה